איך הגיעה המג'דרה הביתית ללנדוור
השפית יהלומה לוי חושבת שמג'דרה היא המלכה הבלתי מעורערת של כל ארוחות הצהריים בעולם. אז איך הגיעה המג'דרה של אמא לוסי להיות אחת המנות האהובות בלנדוור?
תשמעו סיפור
אוכל, מחשבות על אוכל, סקרנות לגביו, התרבות שקשורה בו, תמיד היו חלק גדול מעולמי. כבר בתור ילדה שמאד אהבה לקרוא, אהבתי במיוחד ספרים שבהם השתלבו מתכונים כחלק בלתי נפרד מהעלילה. למשל הספר 'אפשר גם בלי קוויאר' של יוהנס מריו זימל, אותו קראתי בשקיקה כבר בגיל 14. המתכונים הזרים והמרתקים שתוארו בספר, היו פתח לעולמות רחוקים, בהם יכולתי להיות אבירה על סוס לבן או מרגלת נועזת שסועדת מטעמים בארצות זרות. בתקופה ההיא ובהמשך בבגרותי, מצאתי עצמי נמשכת למטבחים רחוקים מאוד מהמטבח עליו גודלתי. המטבח המצרי שאמי האהובה, לוסי לוי ז"ל כה היטיבה לבשל. אמי בישלה עבור בני משפחתה, לא רק מטעמים מהמטבח המצרי אלא מטבח ים תיכוני רב שכבות שהתפתח אצלה מהחלפת ידע בין כל השכנות שגרו לידינו בעתלית.
ואילו אני, נהיתי למחוזות זרים ומצאתי עצמי קונה ספרי בישול, סיניים, צרפתיים, איטלקים ועוד רבים. לומדת לעוף רחוק מכור מחצבתי.
ביום שהחלטתי להקשיב לקול הגורל ולהפוך את התשוקה למקצוע, כבר הייתי אישה בוגרת בת 40 מחד אך חסרת ניסיון מקצועי מאידך ולכן, ולמרות כל הסיבוב האישי שעשיתי בין מטבחי עולם אהובים, מצאתי עצמי חוזרת קודם כל למטבח מהבית של אמא, ומפרקת ומרכיבה מחדש מנות שזרמו לי בדם מיום היוולדי.
אחת מהן, אהובה במיוחד, היא המג'דרה. לכאורה יהיו כאלה שיתייחסו אליה בטעות גמורה כאל תוספת בלבד, אבל מבחינתי המג'דרה היא המלכה הבלתי מעורערת של כל ארוחות הצהריים בעולם. טעימה, מזינה, חלבון מלא לכל עניין ודבר ומתאימה למזג האוויר כאן וכשמגישים אותה עם התוספות הנכונות היא חווית טעם ומרקמים שאין שניה לה בעולם התבשילים.
